 |
שלום אורח | כניסה לאתר
|
 |
כתבות נוספות |  |
|
||
 |
 |
|
אוהבים לכתוב על ג'אז? | |
|
|
|
נא להכיר - הגיטריסט דקל בור | |
נא להכיר - הגיטריסט דקל בורסדרת כתבות שמטרתן מתן במה וחשיפה לאמני הג'אז בארצינו: בשם דקל בור ודאי נתקלתם במועדון "שבלול" בת"א או ב"ארט-אל" בי-ם, אך יתכן שגם במועדונים בהם כלל וכלל לא הייתם מצפים לשמוע ג'אז כגון - "מסה" או ה"אפרטמנט". חמוש בגיטרה ובחזיון ג'אז מוזיקלי, דקל חולק כאן עמנו מקצת מעולמואני מודה – קצת קשה לי לכתוב על מוזיקאי, עימו אני חולק שנים של חוויות מוסיקליות ואחרות. אנחנו מכירים כבר 12 שנה, עוד מימיי הג'ם-סשן העליזים של קפה "קפולסקי" על גג בניין האופרה בת"א (מישהו עוד זוכר?). ידידות ארוכת שנים. יש המתבלבלים וחושבים אותנו לאחים, אם כי מבחינה מוזיקלית, אני לא אפסול את הרעיון. אף על פי שבא לי לחלוק עמכם סיפורים משעשעים והרפתקאות מעולמנו הג'אזי המשותף, מן הראוי שאתרכז בעומק, בנחישות וברצינות שמאחורי המוזיקאי-גיטריסט דקל בור. ובכן, דקל בור בן 29, יליד קריית אונו,גדל בבית רווי מוזיקה. אביו, אלון בור, ראש חטיבת כלי ההקשה בתזמורת הפילהרמונית של ישראל ואחד המורים הבכירים באקדמיות למוזיקה של אוניברסיטאות ירושלים ות"א, השריש בו את האהבה למוסיקה, את השאיפה למצויינות ואת המסירות למקצוע. "מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מוקף במוסיקאים, בין אם היו תלמידים של אבא, או אורחים כדוגמת: סטיב רייך, נחום היימן, מנצחים מפורסמים ועוד רבים אחרים, שבזמנו כלל לא הייתי מודע לגדולתם. תמיד היתה מוסיקה בבית. הייתי מבלה עם אבי שעות ארוכות בחזרות ובהופעות בהיכל התרבות של ת"א ולא היה לי מושג עד כמה רבה תהיה ההשפעה של אירועים כאלה על עתידי. בזמנו מוסיקה היתה דבר מובן מאליו. רק מאוחר יותר, כשהייתי רחוק מהבית ואולי אף מתוך געגועים לאבי, התחלתי באמת להתעמק במוסיקה קלאסית ולהבין עד כמה אני מחובר אליה באופן טבעי", מספר דקל. את הרומן עם הגיטרה החל דקל בגיל 14. הסגנון האהוב עליו היה רוק כבד. אם תבקשו ממנו יפה, אולי אף יסכים לחשוף בפניכם תמונה מהתקופה ההיא, במהלכה הסתובב עם שער ארוך ועגיל (גם כן די ארוך). "בתור נער, הגיטרה השתלטה לי על החיים, הייתי ממש 'שרוף' על כל מה שקשור לכלי הזה. למעשה, עד היום אני כזה", מודה דקל. את שנות התיכון העביר דקל בתיכון לאומנויות ע"ש תלמה ילין שבגבעתיים והצטרף למגמת הג'אז, שבאותן שנים טיפחה דור מאוד מוצלח של מוזיקאי ג'אז, כגון: הסקסופוניסטים אלי דג'יברי ודני זמיר, החצוצרן אבישי כהן ואחרים. אע"פ שהיה תלמיד מן השורה במגמת הג'אז, נדבק דקל בחיידק הג'אז רק בשנתו האחרונה בביה"ס. בין ההשפעות החשובות עליו הוא מונה את : ג'ון קולטריין, וויין שורטר, פאט מת'יני, קית' ג'ארט ובראד מלדאו. בתקופה זו לימד בתיכון תלמה ילין סקסופוניסט אמריקאי בשם וולטר בלנדינג. בלנדינג, נגן משכמו ומעלה, מופיע מזה שנים בהרכביו השונים של החצוצרן ווינטון מרסאליס. מייד עם השתלבותו בסצינה המקומית ובפקולטה של תלמה ילין, סחף עימו בלנדינג דור שלם של נגנים צעירים (אף הכותב ביניהם). "בתור ילד, שלא ידע לנגן", אומר דקל, "לנגן עם אומן כמו וולטר היה מאד משמעותי עבורי. הוא הפך את החלום למאוד מוחשי". מורה נוסף, שמציין דקל כדמות מאוד משפיעה מתלמה, הוא עופר בראייר: "הוא דחף אותי כל הזמן למצויינות ונתן לי להרגיש שבכל מה שקשור לג'אז - השמיים הם הגבול". עם תום לימודיו בתיכון תלמה ילין נסע דקל לשנת לימודים ב"רויאל דייניש אקדמי" בקופנהגן: "סגנונית, רוב - אם לא כל - המוסיקאים שנחשפתי אליהם בקופנהגן נצמדו לסגנון הבי-בופ המסורתי, שבזמנו היה כל עולמי. בזכות החיים שם, יצא לי לנגן רבות עם הבסיסט האגדי נילס אורסטד פדרסון (הידוע משיתוף הפעולה ארוך השנים שלו עם ענק הפסנתר אוסקר פיטרסון), מה שהיווה עבורי שיעור לחיים. הייתי אז רק בן 20 והלוואי והייתי מוכן לכך יותר." ב-2001 נסע דקל לניו-יורק, השתלב בסצינת הג'אז המקומית וכעבור שנה, הודות למלגת הצטיינות, החל את לימודיו ב"ניו-סקול". דקל מספר: "האירוע הכי משמעותי עבורי ב"ניו סקול" התרחש באודישנים להרכבים - שבוע אחרי שהצטרפתי: הבסיסט האגדי רג'י וורקמן (שניגן בין השאר עם ג'ון קולטריין) שמע אותי וצירף אותי להרכב הקבוע שלו ולהרכב הייצוגי של הקולג', שהיה מורכב מנגנים ברמה מאוד גבוהה. לנגן עם רג'י וורקמן היה אירוע שפשוט שינה לי את החיים. הניסיון והקאריזמה המוסיקלית שלו היו מעל ומעבר למה שהייתי רגיל אליו עד אז. זו חווייה שאני לוקח איתי לכל מקום, בכל פעם שאני מנגן." במהלך שש שנותיו בניו-יורק ניגן דקל לצידם של אומני ג'אז מפורסמים רבים, ביניהם: ג'וני גריפין, הוראס פארלן, בילי הארט, אדם נוסבאום, רייצ'ל זי, אדם רוג'רס ואחרים. הוא הופיע כמעט בכל מועדון ג'אז ניו-יורקי אפשרי: "פאט קאט", "סמולס", "55 באר", "בלו נוט", "בירדלנד", "ג'אז סטנדרט" ו"סוויט רית'ם" וקנה לעצמו שם בקרב קהיליית הג'אז המקומית. זמן קצר לאחר הגעתו ל'תפוח הגדול' הקים דקל טריו (גיטרה, בס ותופים) – "דקל בור טריו" - שהיה לי העונג הרב להיות חלק ממנה (כמתופף). למה דווקא טריו? "כי חלק גדול מהאלבומים שאני אוהב הם אלבומי טריו. יש משהו בטריו שמקנה חופש יצירה ובנוסף לכך, אין איפה להתחבא. כולם חשופים. עבור גיטריסט – זהו הרכב מאוד מאתגר, מאחר שאתה הכלי ההרמוני היחידי ולפיכך אתה נדרש לספק מלודיה והרמוניה. מאד קל לגיטריסט להישמע אנמי בסיטואציה כזו". עם דקל בור טריו הופיע דקל במועדונים רבים במנהטן ומחוצה לה, כולל סיבובי הופעות קצרים בחוף המזרחי, במיד-ווסט וכמובן בישראל. רוב החומר שניגן הטריו היה פרי עטו של דקל והעבודה האינטנסיבית סייעה להרכב לעצב צליל ייחודי. מה גם, שדקל התעקש להופיע עם קטעיו המקוריים כמעט בכל סיטואציה אפשרית. "העבודה האינטנסיבית עם הטריו היוותה עבורי כמעין מעבדה לקטעים שאני כותב", אומר דקל. "הדבקות והמסירות של הנגנים לקטעים שלי והשאיפה לנגן אותם ברמה הכי גבוהה שיש, דחפו אותי ליצור יותר וכמובן איפשרו לנו לצמוח ללא הפסקה. ההרכב הזה היה עבורי דוגמא מושלמת של 'מה זה ליצור ג'אז בפני קהל'. מהבחינה האישית היה הטריו חווייה מאוד חזקה. הקשר האישי בין מוזיקאים יוצרים הוא בשבילי מפתח. אני שואב המון השראה מהנגנים שלצידי. כשמנגנים כ"כ הרבה ביחד, ניתן להגיע לרמות עומק עצומות". נגינתו של דקל היא סוחפת וחסרת פשרות. בעל יכולת דינמית מרשימה, הוא מפגין יכולת עצומה על הגיטרה. כמי שניגן לצידו במשך שנים, אני יכול להעיד על האינטנסיביות והמסירות שלו לג'אז על הבמה ובחיי היומיום. בכתיבתו ניתן לשמוע השפעות מכל סגנונות הג'אז והמוסיקה הקלאסית. אם כי הוא אינו מהסס להשתמש בהרמוניות מורכבות ולעיתים אף במשקלים מאתגרים, דקל נצמד בכתיבתו למנגינה פשוטה וחזקה. לעיתים אף ניתן לחוש בטאץ' ישראלי, או ב"אלמנט הפולקלור" כמו שדקל מגדיר. "באופן כללי, הכתיבה נבעה אצלי מרצון עמוק להגיע לקול ייחודי משלי. מבחינה זהותית אני מרגיש הכי נוח עם החומר שלי, אף-על-פי שאני נהנה לנגן חומר סטנדרטי לא פחות. ואם מרגישים משהו ישראלי בצלילים שאני כותב, אז זה כנראה טבוע בי שלא במודע", מסביר דקל. אף על פי שבמסגרת הטריו ניגנו בסיסטים רבים (אמריקאים, אירופאים וישראלים), כגון: קאמרון בראון, בוריס קוסלוב, דאג וייס, דיוויד ראפלס, אלי מגן, אסף חכימי, עודד גולדשמידט ואחרים – הבסיסט הדומיננטי בהרכב היה הוירטואוז הצרפתי פרנסואה מוטאן, אחד הבסיסטים היותר מבוקשים בניו-יורק ומנהיג רביעיית מוטאן-ריוניון הצרפתית. עם מוטאן הופיע הטריושנתיים רצופות ואף הקליטו שני אלבומים. "מבחינתי, פרנסואה הביא את הטריו לרמה אחרת לגמרי. היכולת שלו לתת 150% מעצמו בכל ערב והאנרגיה העצומה שלו פשוט מעוררים השראה" מספר דקל. לעיתים, היה דקל מתחיל את הופעותיו במה שנשמע כמו פתיח נדוש לבדיחה: "שני ישראלים וצרפתי נכנסים לבר. רואה אותם הברמן ושואל: "מה, זו בדיחה?!", אומר הגיטריסט: "לא, זו הלהקה". במהלך עבודתו, יצר דקל קשר עם המפיק הנודע רוברט סיידין, מי שהפיק אלבומים להרבי הנקוק, וויין שורטר ורבים אחרים. סיידין הסכים לשתף פעולה עם ההרכב והפיק שניים מאלבומיו: "אמונה" ו"בית". "אני מעריץ את סיידין כמוסיקאי. מעבר לכל ההתרגשות של לעבוד עם מקצוען כמוהו, הוא לימד אותי איך כל 'טייק' מוסיקלי יכול להישמע רענן. קיבלתי ממנו שיעורים ברמה של אב רוחני. אני עדיין שומר איתו על קשר." העבודה עם סיידין זכורה לי, הכותב, באופן אישי כחוייה בלתי נשכחת. לאלו מבינינו שמכירים את דקל ואת נחישותו, העובדה שהוא מתברג מהר מאוד בכל מקום, אינה מפתיעה. מאז חזרתו לישראל, לפני כשנה וחצי, הוא מתגורר בדירה בת"א (גדולה יותר מקופסת הנעליים בה גר בניו-יורק) וחי מחדש את הסצינה המקומית. הוא אורח קבע במועדוני הג'אז השונים בארץ: "שבלול-ג'אז" בנמל ת"א, "ארט-אל" בירושלים, "מיילסטון" במבצר שוני ואחרים. כמו-כן, הוא הפך למפיק ערבי הג'אז של המסעדה"מסה" ושל מועדון ה"אפרטמנט" בת"א, על כך הוא אומר: "המטרה מאחורי ההופעות השבועיות האלה, היא להביא ג'אז בלתי מתפשר לקהל המיינסטרים. אחרי שנה של ערבים מלאים כל שבוע, אני בפירוש מרגיש שהרמנו סצינה חדשה שלא נחשפה לג'אז לפני כן". ואם זה לא מספיק, אז הוא גם מעביר כיתות אומן במגמות מוסיקה בארץ, מקליט ומלווה אומנים אחרים. כששאלתי את דקל על מחשבותיו העתיד, הוא אומר: "העולם שלנו קטן וקטן והאפשרויות מתרבות. אני מקווה לייצא את המוזיקה שלי גם לפסטיבלים באירופה ולהגביר את שיתוף הפעולה עם אומנים מכל העולם". את השיחה בינינו הוא מסיים ב:"יאללה, תחזור כבר לארץ!". |
||
|
|
