 |
שלום אורח | כניסה לאתר
|
 |
כתבות נוספות |  |
|
||
 |
 |
|
אוהבים לכתוב על ג'אז? | |
|
|
|
נא להכיר – ניר נעמן, סקסופוניסט | |
נא להכיר – ניר נעמן, סקסופוניסט"מוזיקה היא שיעור לכל החיים – חיפוש אינסופי אחר הצליל האישי. במסגרת החיפוש הזה אני מרגיש שיש לי חיבור טבעי לסקסופון האלט"בן 29, יליד יהוד, בא ניר מבית מלא באהבה למוזיקה מכל סגנון, החל במקורות התימנים/תורכיים, וכלה במוזיקה עברית וקלאסית. "שני אחיי הגדולים ניגנו, אחי בגיטרה קלאסית ואחותי בפסנתר, וכילד הייתי יושב שעות ומאזין להם. בגיל 7 התחלתי ללמוד פסנתר. בגיל 10 התאהבתי בסקסופון, בגלל שכן בשם אליעזר לחנה, שהתאמן ושהיינו שומעים אותו ברחוב. הוא החל ללמד אותי לנגן בסקסופון אלטו בבית התזמורת ביהוד ומאוחר יותר דרך שיעורים פרטיים. כבר בהתחלה הוא הציג לי את מוזיקת הג'אז. אני זוכר שהוא השמיע לי ביצוע של צ'ארלי פארקר ודיזי גילספי לקטע "נייט אין טוניסיה" ומאוד התרשמתי מהברייק שלהם לפני הסולו. לאט לאט הוא נכנס איתי לאילתור". בגיל 14, התקבל ניר לתיכון לאומנויות ע"ש תלמה ילין. "בתלמה ילין הרגשתי שהיתה לי נקודת פתיחה טובה. הייתי אחד התלמידים היחידים שהיה להם רקע באילתור ג'אז וידע לנגן קצת רפרטואר מעולם הג'אז. גם במחזור שלי וגם בשכבות שמעליי היו מוזיקאים נפלאים, מהם למדתי המון ושעם חלקם אני מנגן עד היום פה בניו-יורק. היו לי שם מורים מצויינים, כמו עופר בראייר, עמית גולן והסקסופוניסט האמריקאי וולטר בלאנדינג. וולטר בלאנדינג הטביע בי חותם עמוק במיוחד. כולנו כתלמידים הוקסמנו ממנו. הוא תמיד נראה לנו כ'דבר האמיתי': מישהו שבא מניו יורק וניגן עם אנשים מפורסמים כמו ווינטון מרסאליס. הוא חיזק אצלי את הקשר לשורשי הג'אז והסווינג. הצליל שלו אורגני ושיקף את הרקע שממנו בא. אם לא הייתי לומד בתלמה ילין בכלל לא בטוח שהייתי מנגן או שהייתי מגיע למקום שבו אני נמצא כיום".
בתקופה זו, למד ניר גם עם הסקסופוניסט פטר וורטהיימר. ניר מספר: "פטר מאוד השפיע עליי. הצליל הגדול והעשיר שלו, בייחוד על סקסופון האלט, מאוד הרשים אותי. היתה לו גישה יותר מודרנית ואישיות גדולה מהחיים. אני בקשר איתו עד היום".
בימי התיכון החל ניר להופיע עם הרכבים שונים באיזור ת"א ואז התגייס לתזמורת חיל האוויר. "בתזמורת חיה"א, הרגשתי לראשונה כנגן מקצועי ב'תעשיית הבידור' בארץ. דרך העבודה בתזמורת נחשפתי לסגנונות שונים ולקליקות שונות של מוזיקאים פעילים, כמו למשל הלהקות "פאנקנשטיין" ו"הדג נחש", שהיו אז בתחילת דרכם. אז גם הצטרפתי לתזמורת "הטיילת" של ת"א בניצוחו של עמיקם קימלמן. דרך עמיקם למדתי על המסלול המשותף של ביה"ס "רימון" ואוניברסיטת "ברקלי" בבוסטון".
לאחר השירות החל ניר שנת לימודים ב"רימון", שעם סיומה טס לארה"ב והצטרף ל'נציגות הישראלית' ארוכת השנים באוניברסיטת "ברקלי". "המעבר לארה"ב היה מבחינתי צורך להתקדם מוזיקאלית", מסביר ניר. "ב"ברקלי" עברתי חוייה מאוד מהנה של התנסות מוזיקאלית אפופת השראה ורצון להתאמן ולהתקדם. האווירה הידידותית של בוסטון בכלל והאוניברסיטה בפרט עזרה לי להתמקד. יצא לי ללמוד עם הסקסופוניסט ג'ו לובאנו, שעד היום משפיע עליי בצורה עצומה, עם אד תומאסי, מורה אגדי בבוסטון לאילתור ותיאוריה, עם הסקסופוניסט ג'ורג' גארזון ועם האל קרוק, טרומבוניסט נודע. בבוסטון גם נחשפתי לסצינה הלאטינית המקומית".
עם סיום לימודיו ב"ברקלי", בספטמבר 2006, עבר ניר ל'תפוח הגדול' והתמקם בשכונת פארק-סלופ שבברוקלין, הידועה בקהל אומניה. את רוב זמנו הוא מעביר כמנהיג רביעייה משלו וכ'סייד מאן' בהרכבים אחרים. "ניו-יורק מציגה לכל מוזיקאי אתגרים, שעימם הוא לא בהכרח היה נדרש להתמודד במקומות אחרים. ולמרות כל הקשיים של חיי המטרופולין, זהו מקום מפוצץ בהשראה. בברוקלין עצמה יש סצינת מוזיקאים עשירה ותוססת, הן מבחינת הנגנים והן מבחינת המועדונים שבהם אפשר להופיע ולשמוע מוזיקה איכותית".
לפני כ-10 שנים, הכיר ניר את המתופף הוותיק מהחוף המערבי, אדי מארשל (71), שביקר בישראל בהזדמנויות שונות (אחת מהן כשליווה את בובי מקפארין), ושנודע בעבודתו עם ענקי ג'אז, כגון סטן גץ, בובי האצ'רסון ופרדי האבארד. עם השנים שמרו השניים על קשר ובשנת 2009 הזמין מארשל את ניר להופיע עימו בקליפורניה. שיתוף פעולה זה הוליד את הפרוייקט "ג'אז ללא גבולות", שמהותו מוזיקה המשלבת ג'אז מודרני, מוזיקת נשמה שחורה והשפעות ים-תיכוניות/ישראליות. ביחד עם מאט קלארק בפסנתר וגלן ריצ'מן בבאס, מנגנת הרביעייה במקומות שונים בחוף המערבי. "אני לומד הרבה מלנגן עם אדי ומרגיש שאני משתפר לצידו כל הזמן. זה מאוד מעניין שבן-אדם עם רקע שלו, שדוקא לא בא מההוייה הישראלית, מתעניין ומשתלב בדרכו שלו במוזיקה עם השפעות אתניות. הוא גם בעל אישיות מקסימה ותמיד מלא סיפורים על חוויותיו בעולם הג'אז".
ההרכב הקליט חומרים, אותם ניתן לשמוע באתר של ניר.
בימים אלה מסיים ניר את שנתו הראשונה בלימודי תואר שני בקונסבטוריוןלמוזיקה ב"פרצ'ייס קולג' – סטייט יוניברסיטי אוף ניו-יורק". "יש שם מורים מצויינים, המלמדים בבתי-ספר ידועים אחרים בניו-יורק, כמו סטיב ווילסון, ג'ון פאדיס וארתורו או'פריל, איתם אני לומד". את התיזה לתואר השני כותב ניר בנושא
“Time Feel in Jazz” –
גישת הקצב של הנגן המבצע/המאלתר. "זהו נושא שמאוד מעניין אותי כמוזיקאי. במסגרת העבודה הזו יוצא לי לחקור את ההיסטוריה של הג'אז מראשיתו ועד היום. לצורך הכתיבה אני מראיין אנשים, כמו המתופף ג'ון ריילי, פרופ' ווילי ראף, מוזיקולוג ונגן קרן יער ובאס ואחרים. באופן כללי מעניין אותי איך נגן מפתח סולו, איך הוא/היא משאירים חלל בין התוים ואיזו תחושת קצב יש להם".
נו, אז מה הלאה? "מאוד הייתי רוצה לכתוב מוזיקה, שבמסגרתה יהייה שיתוף פעולה בין-אמנותי – בייחוד בהשפעת הלימודים בקולג', שיש בו מגמות מחול, משחק, קולנוע ועיצוב. אני גם מאוד מעוניין לנגן עם מאסטרים של המוזיקה הזו שעדיין חיים, ושממשיכים להעביר את מסורת הג'אז הלאה. כמובן שאני ממשיך לתור אחר הקול האישי. מוזיקה היא שיעור לכל החיים – חיפוש אינסופי אחר צליל אישי. לכן גם דבקתי בסקסופון האלט, אליו אני מרגיש חיבור טבעי ושאיתו קל לי יותר ליצור צליל משלי. גם ככה יש יותר נגני טנור מנגני אלט".
לאחרונה התקבל ניר לסדנא הבינלאומית היוקרתית על שם זמרת הג'אז בטי קארטר,
"2010 Betty Carter Jazz Ahead Residency Program"
המתקיימת אחת לשנה ב"מרכז קנדי" בוושינגטון. זוהי סדנאת ביצוע וכתיבה, בה משתתפים נגני ג'אז נבחרים מכל העולם ושבה הם מקבלים הנחייה מאמנים וותיקים כגון קני בארון, טרנס בלנשארד, קרטיס פולר ואחרים. עם סיום הסדנא ייצא ניר להופיע שוב עם פרוייקט "ג'אז ללא גבולות"
אה, ובנוסף לכל הוא גם איש די נחמד.
לפרטים נוספים, היכנסו לאתר של האומן עצמו -
ולאתר של המתופף אדי מארשל -
|
||
|
|
