 |
שלום אורח | כניסה לאתר
|
 |
כתבות נוספות |  |
|
||
 |
 |
|
אוהבים לכתוב על ג'אז? | |
|
|
|
ביקורת הופעה: דיאגו אל סיגלה אמש בהיכל התרבות | |
ביקורת הופעה: דיאגו אל סיגלה אמש בהיכל התרבותהמנהל האמנותי של JazzMusic צפה בהופעה ומסכים כי זהו אחד מן הקולות הגדולים של המאה ה-21יום שלישי בערב הוא לאו דווקא יום פופולרי לצאת לקונצרטים בתל-אביב, אבל אמש היכל התרבות היה מלא עד אפס מקום. זו הופעתו השנייה של "אל סיגלה" בישראל (הראשונה ב-2006) וניכר שהוא לומד להכיר את חומו של הקהל הישראלי. המופע הנוכחי ממשיך את הקו שהובילו שני אלבומיו האחרונים של "אל סיגלה", עם ביצועים חדשים למיטב שירי האהבה הלטיניים. בשנת 2003 היה זה Lagrimas Negras עם הפסנתרן הקובני בבו ולדז וב-2008 Dos Lagrimas עם הפסנתרן הקובני גילרמו רובקלבה. כאן בישראל לווה אותו הפסנתרן חומיטוס שניכר בו שהוא יותר צעיר, מודרני ונלהב אך גם בעל עידון והמון כבוד ורגש למנגינות הידועות של השירים הספרדיים. ההופעה גם שמרה על האופי האקוסטי, ועם המון רגעים של אילתור בנוסח הקאברים הנהוגים בעולם הג'אז. המופע החל בקטע איסטרומנטלי שהציג את חברי ההרכב ולאחר כ-5 דקות הגיח סיגלה עם שערו הארוך והמשומן, חליפה כחולה כהה, חולצה לבנה מכופתרת, ממש כמו גנגסטר לטיני שכרגע יצא מהסרט וונגו של טוני גטליף. ברגע שהחל לשיר לפתע הורגש כמה שקולו היה חסר וכעת מילא את האולם עם רגש ספרדי מחוספס ורומנטי. לאחר כארבעה שירים עם הפסנתרן הצטרף שוב הגיטריסט לשיר המפורסם Corazon Loco. אפילו שיר מוכר כל כך כמו "Hisoire de un Amor" הצליח לרגש מחדש עם ביצוע רענן ואישי. בשיר התשיעי הקהל כבר הצטרף למחיאות הכף של דייגו בשיר Viente Anos. לאחר כ- 14 שירים נשארו רק דייגו והגיטריסט על הבמה לביצוע מרגש של שיר בסגנון פלמנקו יותר מסורתי ומשם המשיכו לקטע אינסטרומנטלי שהציג את הגיטריסט הוירטואוז ונע בין פלמנקו למוסיקה לטינית מודרנית וקצבית. לסיום שוב הצטרף ההרכב המלא לדייגו והקהל היה כולו היה על רגליו במהלך שלושת ההדרנים ואף זכינו לראות לקראת סיום את נגן כלי ההקשה פוצח בריקוד פלמנקו מגושם עם דייגו אשר עזבו את הבמה בעודם רוקדים. עם כוס בירה ביד, הורגש שדייגו מרגיש בנוח עם הקהל הישראלי ואפילו ענה לקריאות של הקהל בספרדית. מילות הקישור שלו והקטעי הקישור בין ותוך כדי השירים נתנו להופעה הרגשה יותר חופשית-מאולתרת, אפילו בהיכל התרבות שיכול להרגיש לעיתים מאוד רשמי ומכופתר. אמנם הדיסק האחרון הוא יותר מסחרי בבחירת השירים אך בהופעה הוא לא ביצע את רוב השירים הסופר מתקתקים אלא שמר על איזון נכון בין שירים מוכרים לקטעים עם אופי של פלמנקו ולקטעים שהציגו את הנגנים הפנטסטיים שליוו אותו. ממקצבים של טנגו, רומבה, צ'רנגה, צ'ה צ'ה, בולרו, פלמנקו כמובן ולעיתים מוסיקה אפריקנית ולשנייה אפילו היפ הופ - הביצועים החדשים צבעו את שירי האהבה הספרדים הנוגים בנוסטלגיה עכשווית. אין כמו לשמוע את "אל סיגלה" בהופעה חיה, זו חוויה משכרת; החספוס והזעקה המשוועת בקולו יכולים להרטיט גם את הלב הכי ציני וספקני. כשהוא מלווה בנגנים מהשורה הראשונה בעולם הג'אז הלטיני ,לדעתי, הוא אחד מהקולות הגדולים של המאה ה- 21. הוא שר כל שיר כאילו הוא מספר סיפור אוטוביוגרפי ומצליח להעביר את החוויה הזו באופן אישי לכל אחד מן המאזינים שנמצא באולם. |
||
|
|
