 |
שלום אורח | כניסה לאתר
|
 |
כתבות נוספות |  |
|
||
 |
 |
.jpg)
|
אוהבים לכתוב על ג'אז? | |
|
|
|
אבי ליבוביץ' והאורקסטרה - Groove Collage | |
אבי ליבוביץ' והאורקסטרה - Groove Collageביקורת דיסק לביג בנד הישראלי הראשוןאבי ליבוביץ הוא טרומבוניסט ומלחין שגר בעבר בחו"ל במשך 10 שנים בהן למד וניגן עם אמנים כגון סלייד המפטון, ציק קוריאה רוי הרגרוב ועוד. בין השאר הוא הפיק אלבום לסולן הדג נחש ולחווה אלברשטיין וזכה בפרס ראש הממשלה בקטגורית מלחין גאז. רק זה על קצה המזלג גורם לעניין רב, לפחות עבורי לשמוע את הדיסק החדש של אבי ליבוביץ והאורקסטרה שנקרא "גרוב קולאז'" . הקטע הראשון בדיסק נפתח בקונטרפונקט רב קולי של הבראס סקשן, מזכיר את "תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי, אפילו באותו סולם, כבר מעניין... הגרוב שבא לאחר מכן מזכיר את מה שאני קורא ה"קשר הישראלי" – החיבור בין השורשים הישראליים לג'אז, מזכיר את הכתיבה של אבישי כהן הבסיסט. האורקסטרה נשמעת מתוזמרת היטב, ומחוברת בנגינה. אהבתי את הסולו פנדר רודס, וגם את החיבור בינו לבין "הרקע". הקטע הראשון בדיסק נשמע טוב מאוד, מה שכן לטעמי הוא נע בין מספר חלקים וגרובים שונים, מה שמקשה קצת לעקוב, מבחינה רגשית לפחות. בכל מקרה, הקטע הראשון גורם לי לרצות לשמוע מה יש בהמשך. כשמו של הדיסק, גם תוכנו, כל קטע מתאפיין בגרוב אחר. רון אלמוג, המתופף (וגם שאר ההרכב) עושה/ים עבודה נהדרת בכל גרוב, מרגיש זורם וטבעי! הקטעים ג'אזיים בהחלט אבל גם נעים בין פיוז'ן, רוק, פאנק וגם פופ. ליבוביץ עצמו לא משתלט ולא מנגן סולו בכל קטע. יתרה מכך, הוא משכיל לעשות ונותן רק לכלי אחד לנגן סולו בכל קטע. הכתיבה של ליבוביץ בוגרת ומעניינת, עיבוד הקטעים להרכב נעשה בקפידה, וישנו שימוש נכון לטעמי בכלים השונים בהרכב שנע מנגינה של כל הכלים, נגינת קוים מלודיים על ידי מספר מצומצם של כלים, נגינת טריו וגם שימוש מעניין בגיטרה שבדרך כלל נבלעת בהרכבים מסוג זה. המערכת יחסים שלי עם הדיסק השתנתה בכל פעם ששמעתי אותו, וזה חיובי בעיניי. בפעם הראשונה ששמעתי את הדיסק חשבתי לעצמי, דיסק נחמד, נשמע טוב. בפעם השניה והשלישית התחלתי להתחבר לקטעים ספציפיים ולשיר או לרקוד או למחוא כפיים תוך כדי...למשל הגרוב והמלודיה של הקטע הראשון "גרוב קולאז'" ,הקטע השישי, "זמבורה", של אלון פרבר, וכמובן הגרוב והמלודיה של הקטע השמיני, "בלו ליין", של קורט רוזנווינקל. בהאזנות נוספות, התחלתי לאהוב ולהכיר חלקים קטנים וספציפיים שאני אוהב כמו הסולו פנדר רודס ש"עונה" ל"רקע שלו" בקטע הראשון, הגיטרה בדיסטורשיין שמפתיעה באחד הליינים באותו קטע. הקטע השלישי שמפתיע בעובדה שיש מילים, וגם איזה גרוב...פשוט אבל מהרחוב... העלייה בזמבורה לפני הסולו "עוד". הקיקים ב"בלו ליין, ועוד... פחות התחברתי לסאונדים או קווים מלודיים בחלקים מהדיסק שנותנים הרגשה של פיוזן של שנות השמונים... מידי פעם לא הייתי בטוח אם חלק מסוים נחוץ בשיר, האם הוא מרגיש כחלק אינטגרלי מהשיר או שהוא פשוט נמצא שם ולא משרת מטרה מסוימת, לפעמים אחרי שמיעה נוספת זה נפתר. היתה חסרה לי מידי פעם התפרצות חסרת מעצורים.. אמנם יש אנרגיה מעולה בדיסק אבל אני אישית אוהב לשמוע מידי פעם מצילה נחבטת בעצמה שלא ציפית לה (כולל המתופף עצמו) ומישהו ברקע צועק "יס!" הדיסק נשמע מהוקצע למדי והייתי שמח לשמוע יותר חיספוס, קשה להסביר, עוד אקסטרה של משהו מהרחוב. לסיכום, המוסיקה יפה, ההרכב מנגן מעולה, הקטעים מגוונים וכמו שציינתי יש הרבה גרוב. |
||
|
|
